שלומוב ואח' נ' מרכז קהילתי (מתנ"ס) מעלה אדומים ואח' - פסקדין

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה ביום 28.2.11.

לטענת המבקשות, אי הגשת כתב הגנה במועד לא נבע מזלזול בבית המשפט, כי אם עקב צירוף מצער של נסיבות. לטענתן, המשיבים הגישו תחילה את תביעתם במסגרת ת.א 20744/08 בביהמ"ש השלום ירושלים בפני כב' השופטת עירית כהן. הצדדים ניהלו הליכים במשך שנה ותשעה חודשים, כולל הגשת כתב הגנה ואף התקיימו ישיבות קד"מ. ביום 23.8.10 החליטה כב' השופטת עירית כהן למחוק את התובענה ללא צו בהוצאות, וזאת לאחר שניתנו למשיבים אורכות רבות וארוכות לצורך בדיקת זכאות שנערכה ע"י הלשכה לסיוע משפטי ביחס למשיבה 2.

לשיטתן, התביעה המחודשת הוגשה ישירות למבקשות ביום 20.1.11. ביום 2.2.11 העבירה סוכנות הביטוח של המבקשות את התובענה אל חברת הביטוח באמצעות המייל. הרפרנטית אשר טיפלה בתובענה זו בעבר, קיבלה לידיה את המייל עם כתב התביעה המחודש אך עקב טעות אנוש לא העבירה את כתב התביעה לבא כוח המבקשות על מנת שיגיש כתב הגנה, ורק לאחר קבלת פסק הדין נתברר לה כי מדובר בכתב תביעה מחודש.

הוסיפו המבקשות וטענו, כי יש להן הגנה ראויה, ועל כן יש ליתן להן את יומן בבית המשפט.

המשיבים טענו, מנגד, כי התביעה דנן הינה תביעה חדשה לכל דבר ואין חובה לפרט את השתלשלות העניינים בתביעה הקודמת אשר נמחקה. עוד טענו המשיבים, כי כתב התביעה הומצא למבקשות כדין, בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

לשיטתם של המשיבים, אין לבטל את פסק הדין רק משום מחדלן של המבקשות ו/או מי מטעמן. מה גם, שהמבקשות לא פירטו את סיכויי הגנתן.

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א"), מתייחסת לביטול החלטה על פי צד אחד, וקובעת בזו הלשון:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה;החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

לפי הוראות תקנה זו, לביהמ"ש המתבקש לבטל פס"ד שניתן במעמד צד אחד שתי אפשרויות חלופיות, האחת היא ביטול מחובת הצדק, והשנייה היא ביטול לפי שיקול דעת ביהמ"ש. הואיל ולרוב, מחדלו של הנתבע ניתן לריפוי בתשלום הוצאות, הרי ששאלת סיכויי הצלחת הגנתו מהווה את השיקול העיקרי בעת הדיון בבקשה [ר': א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית (2003), הוצ' סיגא, עמ' 282-283].

אשר לשאלת המצאה- ככל שמדובר בדיני ההמצאה, די בכך שכתב התביעה הומצא לידי המבקשות, ועל כך, כאמור, אין חולק. העובדה, שהמשיבים ידעו שהמבקשות מיוצגות בכל הקשור לתובענה דנן אינה שוללת את ביצוע ההמצאה. יוצא, אפוא, שיש לדחות את טענת המבקשות כי יש לבטל את פסק הדין "מחובת הצדק". מכאן שיש לברר, האם יש מקום לבטל את פסק הדין מכוח שיקול דעתו של בית המשפט.

כאמור, השאלה הראשונה שיש לשאול בהקשר זה היא, מדוע המבקשות לא התגוננו. לטענת המבקשות, הרפרנטית אשר טיפלה בתובענה זו בעבר, סברה בטעות כי מדובר במסמכים שכבר טופלו ורק לאחר מתן פסק הדין נתברר לה כי מדובר בכתב תביעה מחודש. העולה מכך הוא, שאין מדובר בזלזול בהליך המשפטי.

ככל שמדובר בשאלה השנייה הנוגעת לסיכויי הגנתן של המבקשות, סבורים המשיבים, כי המבקשות לא טרחו לפרט את סיכויי הגנתן והסתפקו בהפניית בית המשפט לכתב ההגנה הלקוני שהוגש מטעמן. אין בידי לקבל טענה זו. ידוע, שבשלב דיוני זה, כל שעל המבקש להראות ביחס לסיכויי הצלחת הגנתו הוא, כי הגנתו אפשרית (גורן, עמ' 283). נחה דעתי, כי בידי המבקשות קו הגנה אפשרי, וכי שאלת קרות האירוע וכן שאלת האחריות טעונת בירור.

נוכח כל האמור, אני מורה על ביטול פסק הדין.

לשאלת ההוצאות, נוכח העובדה שקבעתי כי הייתה המצאה כדין, המבקשות יישאו בהוצאות המשיבים בסכום של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, י"א אייר תשע"א, 15 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: